הבלוג של יעל
השמות בדויים, הסיפורים מהחיים
 

"חברה של אחותי מחפשת דמות אב לבת שלה. אז היא הציעה לי... לגור איתן"
 

נכבדיי, שלומות. נראה לי שמצאתי פתרון. חברה של אחותי הגדולה, נכנסה בטעות להריון לפני שנתיים בערך, מגבר שגר בחו״ל. היא מגדלת את הילדה לבד, מבשלת ויש לה בית. כשהיא ראתה איך אני משחק עם הבת שלה היא הציעה לי... לגור איתן. היא ישר אמרה שאין לה שום ציפיות ממני. רק להביא קצת כסף הביתה ובערב לשחק עם הילדה, שיהיה לה דמות של אבא כמו לשאר הילדים. וגם לעזור לה עם ענייני המחשב והמיילים מדי פעם.

את הפצצה הזו הפיל עלינו גדי בבוקרו של חג הפסח. אף אחד לא תיאר לעצמו שהצהרה כזו תעורר כל-כך הרבה רגשות אצל כל משתתפי הסדנה. מצאנו את עצמנו מתכתבים בקבוצת הווטסאפ בקצב חסר תקדים עד הלילה.
קבוצת הווטסאפ שלנו (שנקראת "הפירגוניה") היא המקום שבו חברי הסדנה משתפים בכל התהליכים שהם עוברים, החל מדייטים וחיפוש זוגיות, ועד שלבי האירוסין והחתונה.

גדי, גבר בתחילת שנות ה-30 לחייו, היה במערכת יחסים משמעותית אחת, שעד היום הוא מנסה להבין "מה לעזאזל קרה שם, האם יכולתי להיות היום נשוי ומאושר איתה?". מאז הוא יצא עם עשרות בחורות, אבל לא הצליח להתחייב לאף אחת. גדי חי עם האמונה שהוא לעולם לא יצליח להבין נשים ולא יצליח למלא את הצרכים הרגשיים שלהן.


הבלוג הפעם ארוך, כדי להדגיש עד כמה הפחדים שלנו משתלטים ועד כמה התובנות לא מספיקות בשביל לייצר שינוי, ולמרות שאנחנו מבינים את זה בזמן אמת (בדיאלוג זוגי / חברתי) - עדיין הפחדים ינהלו את ההחלטות שלנו בזמן שאנחנו בטוחים שאנחנו "רציונליים" ו"אובייקטיבים" ועושים הכל בשביל זוגיות.

ככה זה המשיך:

עידית: גדי אתה רציני? נשמע כמו מתיחה של 1 באפריל, רק שעכשיו כבר פסח...
גדי: היא גרה בירושלים. חוץ מהמרחק, הייתי הולך על זה. אשה שלא מצפה ממני לרגש זה דבר חדש. ממילא נמאס לי מדייטים. שבוע שעבר יצאתי עם ארבע בחורות שונות בשלושה ימים רצופים. שלוש היו מאתרי היכרויות ונפנפו אותי. עם הרביעית התחלתי במספרה, והיו לנו שני דייטים.
עינת: באמת גדי? אתה מוותר על זוגיות אמיתית לעומת נוחות?
אני: אני בעד לצאת מהקופסה ולנסות סגנונות חיים שונים. אם היינו חיים בארצות הברית מרחק הנסיעה לעבודה ירושלים - תל-אביב היה קטן עליך.
עינת: אז את אומרת שיילך על זה??
אני: אני אומרת שעד שהוא לא ינסה הוא לא ידע אם מתאים לו או לא.
עינת: אבל זה לא נקרא להתפשר?
אני: ואם אחרי חודש שהוא יחיה איתם הוא יהיה מאושר ונינוח כמו שהוא לא היה בחיים, אז איך זה כ"פשרה" בעיניך?
עינת: ואם אחרי חודש הוא יגיד "מה אני עושה פה? אני וויתרתי על זוגיות שהיא שלי, על ילד שהוא שלי, בשביל אישה שרוצה ממני רק כסף!"
גדי: היא לא באמת צריכה כסף. מסתדרת לבד כבר שנתיים. הרעיון הוא שהגבר לא יהפוך לילד נוסף שצריך לפרנס
עינת: אז מה היא רוצה ממך? קצת חברה וחום?
גדי: דמות אב לילדה
שגיא: גדי, לדעתי - לך על זה זה. דומה למה שיעל לב-אור אומרת על זוגיות - כשאנחנו בזוגיות יותר קל לעבור הלאה מאשר להתחיל מאפס. אולי מגורים עם אמא ובת יהיו הסימן לבאות.
אני: עינת, תשאלי את עצמך האם השאלות שלך נובעות מפחד או עוצמה?


עינת בחורה בת 35, היא כולה רגש ונשמה, ותעשה הכל כדי לעזור לאחרים, במחיר של לוותר על עצמה. היא היתה במערכת יחסים בה אחרי שנה היא מצאה את עצמה עושה רק מה שטוב לבן-זוגה ופחדה לעזוב כי לא רצתה להכאיב לו. הפחד הגדול שלה שמונע ממנה זוגיות כיום זה שהיא פוחדת להתקע במערכת יחסים שלא טובה לה, ובעיקר היא חוששת לאבד את עצמה יחסים.

עינת נפלה למכשול הגדול ביותר בתקשורת זוגית. נדמה לנו שאנו מקשיבים, נדמה לנו שאנחנו יודעים מה טוב לבן/ת הזוג שלנו, מבלי שעצרנו אפילו פעם אחת לשאול אותם מה הם צריכים/רוצים/מרגישים?


עינת: זה פחד על זה שאני מתפשרת כי לא מצאתי כלום בחוץ אז אני הולכת על מה שיש כבר וזהו כי נמאס לי להתמודד עם מה שיש בחוץ. אני אומרת לא לפחדים האלו, להיפך. אני לא רוצה להיות הכרטיס אשראי בבית.


אני: לטעמי השאלה שגדי צריך לשאול: מה הוא רוצה לתרום ומה הוא יכול לקבל? הוא לא אחראי על המטרות שלה וגם לא אחראי לספק לה את הרצונות.
עינת: זה ניראה לי קר ומנוכר וטכני.
גדי: ככה גברים, גברים כמוני לפחות.
עינת: אני אומרת שצריך לחשב טוב טוב כמה כסף היא רוצה - אם היא רוצה שהוא יהיה דמות אבא - אז שהוא ישלם על הגן ועל בית ספר ועל טיול שנתי ומה ייצא לגדי מזה, מה הוא מקבל חזרה? ואם אחרי חצי שנה הוא מוצא בת זוג אחרת וחדשה והוא מתאהב ורוצה לצאת והוא מחויב לתת כסף לגן?
גדי: עינת, אמרתי שהיא לא רוצה כסף לעצמה, אלא לא להפוך למפרנסת של אדם נוסף. עזבי את עניין הכסף.
עינת: לעזור לילדה! זה בדיוק הכסף. ואם היא תתקע לו יתד ותרצה יותר? אני לא יודעת. לא שוכנעתי
אני: עינת את מביאה את עצמך לתוך סיטואציה שאת לא חלק ממנה. למה את אמורה להתשכנע? החלטת מה היא רוצה, החלטת שזאת פשרה, אפילו לא שאלת את גדי. את מנהלת מונולוג את לא רואה אף אחד, רק את הפחדים שלך. אפילו שגדי אמר לך במפורש היא לא רוצה כסף, לא הצלחת להשתחרר מזה.
עינת: אני רואה את עצמי בזה - אני בתור אישה לא יודעת עד כמה הייתי רצה לזה. אני רואה את זה כפשרה.
אני: אז נסי עכשיו לשים את החששות שלך בצד ותשאלי את גדי שאלות. במקום לקבוע עובדות.
עינת: למה אתה רוצה את זה גדי?
גדי: אני צריך אישה שהרגש פחות חשוב לה.
עינת: אתה לא חושב שזאת בריחה?
אביבה: ומה בקשר לילדה? היא תתרגל אליו ופתאום הוא יעלם מהחיים שלה?
גדי: היי אביבה. את שמה לב שזה הפחד שלך עכשיו?
עינת: ומה אם היא תתאהב בך?
צחי: השאלה שהעסק שלך במרכז ורוב חייך שם ואתה לא נגיש עד כמה תמצא את עצמך מנהל את חייך מירושלים?
גדי: וצחי, הנה הפחד שלך...
עינת: גדי מה אתה רוצה להביא לקשר? למה הקשר הזה יותר ״קל״ ו״נוח״ מאשר דברים אחרים?
אביבה: בטח, כי אני עברתי את זה עם אבא של הבת שלי, שפתאום נעלם לה.


אביבה נשואה פעם שניה, יש לה ילדה מנישואיה הראשונים. בסיפור החיים שלה יש הרבה סיפורי נטישה, גם אבא ואמא שלה. גם בעלה הראשון. הכי חשוב לה לשמור על הילדה שלה, כדי שלא תחווה נטישה כפי שהיא חוותה. למעשה, במשך שנים רבות היא ויתרה (באופן לא מודע) על מערכות יחסים עם גברים כדי לא להגיע למשברים, ובכך לייצר יציבות לבת שלה. ורק לפני מספר חודשים, לאחר שהשתתפה בסדנה שלנו, התחתנה שוב.

עינת: גדי, אל תקרא לכל דבר פחד.
אני: עינתי את שואלת שאלות סגורות. דברי עם גדי, לא עם הפחדים שלך. בררי איתו מה תורת המחירים שלו, מה הוא ירוויח. ממה הוא מפחד. מה שלו, אל תביאי את שלך.
עינת: אוקיי ;) גדי מה ייצא לך מהקשר הזה?
אני: בדיוק עינת, עכשיו את איתו ולא עם עצמך.
גדי: רשימת פחדים:
עינת: פחד מפשרה
צחי: פחד על העסק
אביבה- פחד נטישה
הסיפור הזה הצליח ברגע אחד לעורר פחדים אצל כמה אנשים. אני לא מבין למה?! כולם מלאים באהבה ורוצים לעזור. כולם מייעצים מתוך הפחדים שלהם, כשהם בטוחים שהם רציונליים. וואלה. פעם הבאה שאני מייעץ למישהו, אני חייב לראות אם זה הפחדים שלי שנותנים לו עצות במקומי.


צחי עצמאי, במאבק מתמיד על העסק שלו. לכן העסק ופיתוחו בראש מעיניו, וכמו הרבה גברים בשנות ה-20 המאוחרות (וה 30 המוקדמות) שעסוקים בבנית הקריירה והדימוי העצמי העיסקי. יעדיפו להשקיע את האנרגיה שלהם בפיתוח עיסקי ולא בפיתוח זוגיות. רבים ימצאו את עצמם בזוגיות כזו שלא תפריע לקריירה שלהם.

צחי: אין לי פחד ממרחק... אני במצב שיכול להעתיק את עצמי ועסקי לכמעט לכל מקום אחר.. אך חושב עליך כשהעסק שלך פעיל בתל אביב, ואתה ללא רכב.
עינת: גדי, מה ייצא לך מהקשר הזה?
גדי: עינתי, שלוש מתוך ארבע בחורות התלוננו שאין לי רגש, בתוך ארבעה ימים. אני מכיר את התלונה הזו לא מהיום ונמאס לי ממנה. אין לי מושג מאיפה להביא להן רגש, אז אולי הפתרון הוא למצא מישהי שזה פחות חשוב לה.
עינת: אני רואה אצלך המון רגש.זה לא נכון.ים של רגשות
סליחה. מה ייצא לך מהקשר הזה?
אביבה: הילדה גם תצטרך רגש ממך...
צחי: גם אני רואה אצלך רגש .. במפגשים הוצאת המון רגש
גדי: תודה מותק :)


נדמה לי שגדי ברגע זה הביע רגש בדרכו

אני: עינתי שאת אומרת לו שיש לו רגשות את לא עוזרת לו במצוקה שלו. הוא לא יודע לתת לנשים את הרגש שהן מבקשות, הוא לא ממש מבין מה לתת.
עינת: אני רוצה שיענה לי על השאלה מה ייצא לך מהקשר?
אני: אז אולי תנסי לשאול אותה בדרך אחרת?
עינת: מה עושה לך בקשר הזה שמעניין אותך להיכנס אליו?
גדי: זה מתחבר לי לעוד פחד, שאני נושא גנים של סכיזופרניה מאבא שלי. לא רוצה להעביר אותם לילד חדש בעולם. ככה יש ילדה מוכנה, ואת הפחד הזה עקפנו
מיקה: גדי אולי דווקא להכנס למקום נטול ציפיות מושך אותך? אולי שם תשתחרר
אני: מיקה שאלה סגורה. נסי לשאול שאלה פתוחה שלא מביעה דעה
מיקה: הבנתי...תודה. גדי'לה, הבחורה מוצאת חן בעיניך?


מיקה היתה בכמה וכמה מערכות יחסים, היא רגילה להתאמץ ביחסים, היא אוהבת רמת ריגוש גבוה, היא לא מאמינה שאפשר להתחיל קשר אם אין פרפרים. מיקה שאלה שוב שאלה מתוך העולם שלה. היא יוצאת מנקודת הנחה שכדי להכנס לקשר צריך שתהיה משיכה מההתחלה. אנשים שזקוקים לרמת ריגוש גבוהה תמיד חוששים שמעבר לפינה קיים ריגוש גדל יותר, סיפור מאלף על אהבה מיחודת במינה.  למיקה נדמה שהיא בודקת עם גדי מה שהוא צריך אבל היא בודקת איתו אם יש את מה שהיא היתה רוצה.

גדי: היא ספציפית מבוגרת ממני בשבע שנים וגרה בירושלים, אבל הפתרון הזה נראה לי הגיוני הרבה יותר מנתיב שעד היום לא הצלחתי ללכת בו. אני בכלל לא שולל את זה. אולי אני בכלל צריך לחפש גרושות עם ילד. יש מלא. ככה אני גם יודע שהגירושים ״מאחורינו״. בקשר רגיל אני תמיד מאמין שהם עוד לפנינו.
אביבה, במבט לאחור, האם את בתור ילדה היית מעדיפה את ההצעה הזו על פני כלום?
מיקה: מעניין...במידה ותלך על זה...מה הויתורים שלך אם יש כאלה?
אני – מיקה שאלה מצויינת
גדי: איזה ויתורים?
מיקה: גדי שאלתי אותך אם זה שתבחר ללכת על זה זה אומר שתוותר על משהו אחר? לתחושתך כמובן
גדי -לא רואה חסרונות בסידור הזה. תני דוגמא בבקשה
מיקה: זה מצויין שאתה לא רואה ויתורים
אני: שימו לב בנות איך הבאתם כל אחת את הפחדים והחששות שלה לסיפור של גדי. עצרו ותבררו עם גדי מה עובר עליו.
אביבה: אני לא הייתי עושה דבר כזה. בתור פתרון עברתי לגור ליד סבא וסבתא שבת שלי כדי שהבת תרגיש משפחה ותקבל דמות של גבר מסבא. אם בסיפור הזה לא הייתה מעורבת ילדה, הייתי אומרת לך על זה. אתם שני אנשים מבוגרים וזה אחריות שלכם. אבל לשחק בחיים של ילדה, נראה לי לא הוגן...
דורית: שיקול של האמא. למה כולם לוקחים ממנה את האחריות הזו? אנחנו פה להציל את העולם?? אביבה האמא לוקחת אחריות בידיעה שזה עשוי לקרות וזה השיקול שלה. גם אם לך זה ניראה שגוי זה לא אומר שזה לא נכון לה. אולי זה ילך ואולי לא. לחיות את הרגע זוכרת?


לדורית מאד חשוב להביע את דעתה. גם אם לפעמים הדיעה יכולה להכאיב לה או לאחרים. היא תבחר להביע אותה. אחרת היא מרגישה שלא רואים אותה, לא מתייחסים אליה.

אני: אביבה- אז מה לנשים גרושות עם ילדים אסור להכנס לקשר זוגי כי אם הבחור יעזוב הילדים שלהם יפגעו?
אביבה: יעל לב-אור, אני שאולת אותך כמו אמא ולא כמאמנת. את היית רוצה כזה דבר לילדות שלך? כן כן כן.
אני: הייתי מעדיפה שתהיי לה דמות אב, חום ואהבה גם אם הוא יעזוב או חלילה וחס יקרה לו אסון. מאשר שנה בלי כלום. כל פרידה שהן לא תצטרכנה לעבור אני אתן להן כלים להתמודד איתם. להזכירך הארועים הם חסרי משמעות. אלה אנחנו שיוצקים את המשמעות. גם לפרידה אפשר לצקת משמעויות שאולי יותירו צלקות. אבל הן לא יהיו פצע פתוח. כמו שאני נותנת לבנות שלי לטפס עלמתקנים מסוכנים ולרכב על אופניים למרות שהן יכולות ליפול ולשבור משהו. ככה גם הנשמה שלהן תגדל, היא טיפול ותקום ותכאב ותצטלק
מיקה: נכון יעל ל.א . אני תמיד מפחדת להפסיד משהו יותר טוב ...שאם אבחר משהו זה תמיד יהיה כרוך בויתורים
עינת: ושאני אתפשר על משהו שאני יודעת שהוא לא טוב לי אבל זה מה יש
מיקה: ובשבילי הפקטור של להיות עם מישהו שמוצא חן בעיני חייב להתקיים . קשה לי לדמיין את עצמי עושה משהו בלי שמעורב רגש
גדי: מה הסיפור הזה עם פשרות? המצב שלך היום יותר טוב? המצב שלך היום הוא לא פשרה? אני לא תוקף אותך, אלא מהרהר בקול רם. כל השנים האלה של הרווקות הם לא היו פשרה?
עינת: לא. למה שהם יהיו פשרה?
מיקה: גם בשבילי הרווקות עד היום לא הייתה פשרה .
דורית: מיקה באמת?
עינת: אני שנים ברחתי מזוגיות. וכשרציתי זוגיות לא ידעתי ליצור אותה. הפשרה שלי הייתה להישאר לא מודעת ולהמשיך להאשים את כל העולם שאין לי זוגיות ולא להאמין שזה יכול לקרות בכלל
מיקה: אצלי הדפוס הרווקי החזק הוא לבחור במישהו ספציפי ולא בזוגיות . תמיד הייתי רק עם בחורים שאני ממש רוצה ואם זה לא עבד העדפתי להשאר לבד ולא ל"התפשר" ולכן לא הרגשתי פשרה ברווקות . העניין הוא שהיום אני מבינה שלא התאמצתי לבחור בבחורים הטובים ואיתם לבנות זוגיות . כי אני במהותי זוגית מאוד. היום אני מבינה ששגיתי בבחירות. זה מתסכל לדעת בראש אבל לא לדעת לעשות אחרת.
דורית: הייתי עם גבר חצי שנה שהייתי בטוחה שהוא הפשרה הכי נוראית שעשיתי בחיי. ובדיעבד, טוב שהייתי שם. למדתי השכלתי והרגשתי המון. שונה ממש מהצפיות.
גדי: עינתי ומיקה לארגן טיול עם חברים במקום עם בן זוג, זו לא פשרה?
כשאת הולכת לארוחת חג משפחתית בלי הגבר שלך זה לא פשרה?
שוב, אני באותה סירה איתך, אז בבקשה אל תחשבי שאני תוקף אותך
עינת: זאת המציאות לא פשרה. לא מרגישה מותקפת, זה בסדר גמור
דורית: לגמרי פשרה
עינת: למה פשרה?
גדי: הבנתי. את לא מתפשרת מבחירה, אלא חיה מציאות שנכפית עלייך.
מיקה: גדי דרכת על יבלות
גדי: אלה היבלות שלי גם. מותר לי
דורית: יבלות של כולנו
עינת: אז כן, המציאות שלי כרגע זה לארגן טיול עם חברים ולא עם בן-זוג
גדי: את בחרת במודע או שלא במודע, ללכת לישון לבד
אני: עינתי, עינתי, עינתי אני קוראת לך להתחבר לעוצמות. הפחדים שלך מנהלים אותך בגדול. ואת נאחזת בדפוסים הרוקיים שלך שלא משרתים אותך.
עינת: יש לי הרבה פחדים והרבה עוצמות. מה אני עושה עם זה הלאה?
דורית: פשוט תכנסי לקשר שאת לא יודעת מה צופה העתיד בו


זאת אכן עצה טובה רק קשה לבצע אותה. לדורית קל לבצע את זה, כי המכשול שלה אחר. עינת צריכה לעבור תהליך ארוך בשלב זה עינת מחוברת לפחדים, היא בתהליך של התחברות לעוצמות שלה, התחברות למודעות לבחירות שלה. אחרי שחיבור לעצמות יקרה ,היא באופן טבעי , בלי לחשוב, תיכנס לקשר מבלי לדאוג לעתיד.

עינת: מעולה :) תודה ;). אבל זה לא קורה כרגע. באיזה דפוסים רווקים אני נאחזת יעל ל.א? או מה הכי חזק?
אני: לבחור להיות לבד ולא להרגיש שהלבד הוא פשרה זה הדפוס רווקי שלך. גדי מעדיף זוגיות שאינה הפנטזיה שלו על להיות לבד- דפוס חשיבה זוגי. אם לא יהיה לו רע והוא יבחר להשאר כי הוא לא יאמין שימצא משהו טוב יותר אז זאת פשרה. לנסות לקיים יחסים זוגיים זאת לא פשרה זאת בחירה בזוגיות. זה להתפתח עם הקשר, זה לבחור בזוגיות מבלי לדעת מה העתיד שלה חופן בחובו. אנשים זוגיים יעדיפו להיות בזוגיות זמנית מאשר להיות לבד. אנשים רווקים יעדיפו להיות לבד מאשר בזוגיות זמנית.
גדי: כמו שאנשים יעדיפו עבודה זמנית על פני לשבת בבית? או עבודה שהיא זמנית, שהיא פשרה על פני אבטלה מושלמת!!!!
גלית: אני מכירה שני סיפורי אהבה שהתחילו בצורה דומה. אחד שלי ושל ראובן, השני של ידיד גרמני שלי. הגעתי למסקנה שיש אנשים שהפחד שלהם ממחויבות ככ גדול, שאלוהים צריך "לסדר" אותם כדי שייכנסו לקשר. הידיד שלי פיליפ היה צריך כסף לפני 10 שנים אז הוא הסכים להתחתן עם בחורה מגיאורגיה תמורת 5000 אירו
עכשין בגרמניה כשזוג מתחתן ואחד מהם מקבל תושבות גרמנית, עוקבים אחריהם אז הם צריכים להמציא סיפור שלם על כל פרטיו כל פרטיו. איך נפגשנו, איפה, מתי...והכל מגובה בתמונות וזכרונות מזוייפים וכמובן צריך לגור ביחד ובמשך כמה שנים הרשויות בודקות, שאתם עדיין ביחד. באותה אז פיליפ התחתן עם הבחורה ששמה... מתוקה ולא היה אכפת לו להיות שותף שלה...הוא ממש היה צריך כסף כדי לעשות אמנות. ובנתיים... נולדו להם שני ילדים והוא מבחינתו עדיין "מזייף" בשביל שלא יגרשו אותה האמת, כשנולד להם הילד הראשון הוא עוד חשב שהוא מזייף אחר כך הוא נשבר והודה שהם באמת ביחד וזה סופי יש להם משפחה מהממת. ממש.


גלית בקשר זוגי עם גבר שגדול ממנה בכמה וכמה שנים. היא חיה איתו, נפרדה ממנו, וחזרה אליו שוב. כנגד כל הסיכויים. בהתחלה היא לא היתה מעוניינת בו כיום היא מבינה כמה הוא מקסים וכמה טוב לה איתו. היא פחדה להתחייב, אך משקפצה "למים העמוקים" של ההתחייבות. היא מאושרת.

מיקה: לפני שהתחלתי לעבוד בבנק , חזרתי מארה"ב אחרי שעשיתי שם הרבה מאוד כסף וכל עבודה הייתה "קטנה" עליי. וככה חצי שנה הייתי מובטלת מבחירה.עד שהבנתי שכדי למצוא עבודה טובה אני צריכה לחזור למעגל העבודה ...והעבודה הראשונה שהציעו לי לקחתי (מזכירה במשרד של תזונאית) עבדתי שם חצי שנה, זה היה רחוק מכל פנטזיה שלי על עבודה וכסף אבל זה הכניס אותי שוב לשוק העבודה וכעבור חצי שנה מצאתי את העבודה בבנק, ששם אני כבר שש שנים ...
אני: מיקה אז יש לך את היכולת לעשות התמרה רגשית. עכשיו עשי זאת בזוגיות. תלמדי מעצמך, את המורה הכי טובה שיכולה להיות לך.

גדי: יעל ל.א, נראה לי שיש לך פה חומר לבלוג הבא
אני: האמת זה חומר לקורס מאמנים



* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

הדיון עוד המשיך... הרבה נקודות חשובות נוספות נפתחו, חבל שאי-אפשר להביא את הכל.

אבל אם נסכם את הדברים החשובים שעלו בחלק הזה של הדיון:

1. אנחנו מוצפים בפחדים ומשליכים אותם על אחרים

2. כשמישהו מספר לנו על החלטה שלו חשוב לבדוק איתו מה השיקולים שלו ולא מייד לתת לו את השיקולים שלנו.

3. אנשים מוצאים את עצמם ללא קשר זוגי רציני בגלל דפוסי חשיבה רווקיים ובגלל הפחדים שמנהלים אותם. לא בגלל "שלא היו להם הזדמנויות טובות", אלא בגלל שהם לא ידעו למנף את ההזדמנויות שנקרו בדרכם ולהפוך אותם לקשר זוגי.


שלכם ב ♥,
יעל

 


♥ אהבתם את הבלוג? שתפו עם החברים שלכם, מרבה חוכמה מרבה טוב ♥

 
 
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
  טלפון ליצירת קשר: 058-5350535 כל הזכויות שמורות - הכל יחסים 2009-2017