הבלוג של יעל
השמות - בדויים, הסיפורים - מהחיים

"יש כל כך הרבה פיתויים, איך אפשר לבחור במישהי אחת לזוגיות?"


הבלוג הפעם על גברים, על פיתויים ואיזה בת-זוג לבחור...

דניאל, בן 38: "המיתולוגית שלי סימסה לי אתמול. היא ראתה שהחלפתי סטטוס בפייסבוק ל In a relationship. תשמעי, היא אישה פראית, היא מעניינת, היא מסעירה בטירוף. אבל מה-זה שרוטה.
החברה שלי יפה אמיתית, היתה נערת השנה של באר-שבע והנגב. היא קלאסה, יש לה עסק, באמת יש לה שכל. אפשר לסמוך עליה אבל... היא לא מרגשת כמו האקסית"

רני, בן 41: "חברה שלי היא כריזמתית, כיפית, בחיי - אני יכול לדבר איתה על הכל. הכי חשוב אני רוצה שהיא תהיה אימא של הילדים שלי, היא תהיה אמא נהדרת, אני אהיה אבא נהדר איתה. אבל העובדת החדשה, ואו, היא הרבה יותר הסגנון שלי, היא מתאימה, אנחנו ממש באותו ראש"

שרון, בן 36: "לא מצליח לבחור, אני צריך עוד קצת זמן ואמצא אותה... ואל תגידי 'שיש לי את כל המידע שאני צריך כדי לקבל החלטה את מי אני מעדיף'. בכל אחת מהן חסר משהו. אולי פשוט אני צריך מישהי אחרת? לא מבין למה את מתעקשת שאבחר במישהי שהיא 'לא ממש האחת' "

שלושה מתאמנים שמייצגים את הדילמה המרכזית של רוב הגברים לפני כניסה לקשר מחייב, ובפרט חתונה.

פעם פעם, גברים יכלו להתחתן עם כמה וכמה נשים. גבר אחד אמר לי בעבר שחתונה 'זאת המצאה של נשים', ואחת ההמצאות הפחות מוצלחות שלהן. ויש כאלה שאף טוענים שחלק גדול מהגברים בוגדים (זאת לא הסטטיסטיקה שלי)

אפשר להתעמק ולהבין את ההבדלים הרגשיים בין אישה לגבר. למשל - דימוי הנר והמגדלור: אישה היא כמו נר, כשהיא מתאהבת היא נר שמן עם להבה יציבה, כל עוד מוסיפים שמן הוא ימשיך לדלוק. גבר לעומתה כמו מגדלור - כבה ונדלק, כבה ונדלק, וכל פעם שהוא נכבה ממש קשה לו לעמוד בפיתויים.

אפשר לדבר על המבנה הפסיכולוגי-רגשי של הצייד, שצורך הכיבוש (צייד) הוא צורך בסיסי עבורו שחדל מלהתקיים בחיי הנישואים.
או - המודל הביולוגי שמדבר על המשכיות המין. הדחף הביולוגי של הגבר להביא צאצאים עם מגוון מטענים גנטיים.

אפשר, אבל אני מעדיפה להסתכל על זה דרך הקושי בקבלת החלטות בתחום הזוגי.
הרי רוב הגברים הנשואים נאלצו להתמודד עם הפיתויים, עם הויתור. קיבלו החלטה. כך שהבעיה אינה טמונה אך ורק ב"טבע הגברי".

מה עוד מאפיין את דניאל, רני ושרון?
1. לשלושתם יש אקסית מיתולוגית אותה הם עזבו כי היא לא ריגשה אותם מספיק, ומישהו אחר תפס אותה ומאז הם לא מפסיקים להצטער.
2. שלושתם מתלהבים בתחילת קשר, ובין 3-6 שבועות "פתאום" נעלמת ההתלהבות (והם מופתעים כל פעם מחדש כשזה קורה).
3 שלושתם לא מקבלים החלטה עד שבת הזוג לא מבקשת לעבור דירה או להתחתן וזה מצריך שינוי משמעותי (כמו לעזוב את הבית לגור עם חיות....)
4. שלושתם מתארים שבעבודה הם מקבלים החלטות על סמך אינטואציה חזקה שמובילה אותם
5. שלושתם מגיל 25+ כל הזמן בקשר כלשהו, כמעט שלא היו לבד
6. שלושתם פרפקציוניסטים  

מה אומרים המאפיינים האלה?
מדובר בגברים זוגיים למדי (רוב הזמן הם בקשר), שלא בורחים מקשיים, יש להם יכולת להתמודד עם קשיים ומערבולות רגשיות ביחסים. יש להם מיומנויות זוגיות טובות, לכן הם מצליחים להגיע קרוב לשלב האירוסין בקשר זוגי.

אז אם כך, למה הם ממשיכים לחפש, למה הם לא מתמסדים כמו שהם בעצמם רוצים?
שני דברים: 1. הפרפקציוניזם   2. קושי לקבל החלטה


הצורך בפרפקציונזים לא מאפשר להם לבחור. אחרי הכל, למרות אחוזי הגירושין הגבוהים עדיין בחברה הישראלית בעיני רבים גירושין נחווה ככשלון. גבר פרפקציוניסט רוצה להצליח בזוגיות ולכן ההחלטה שהוא מקבל חייבת להיות מדוייקת, אין אחרי זה מקצה שיפורים. במקום העבודה שלהם הם מרשים לעצמם לספר על נפילות עסקיות ועל החלטות גרועות, שם הם מרשים לעצמם אך בנישואין 'אין מקום לטעויות'. הבחירה חייבת להיות 100% נכונה.
במקום העבודה הם הרשו לעצמם לעשות טעויות וללמוד מהן, אז היום יש להם אינטואיציות טובות, הם יכולים לסמוך על תחושות הבטן. לא כי תחושות אלו מאז ומתמיד הובילו אותם להצלחה, היו גם נפילות בדרך, הם סמכו על האינטואיציות שלהם כי הם יכולים לסמוך על עצמם שהם יקומו.
אבל בענייני זוגיות הם כבר לא סומכים על עצמם, יש להם שרשרת ארוכה של מערכות יחסים שרק מוכיחה להם שהם עשו בחירות לא נכונות.

אז היום הם מפחדים לבחור.

האימון שלהם הוא למעשה אימון בקבלת החלטות. וכמו כל אימון, גם כאן מתחילים בהיזכרות בכל היכולות שלנו, בבחירות שלנו, בערכים שלנו כדי שנוכל להגיע מחדש להרגשה שאנחנו יכולים לסמוך על עצמנו.
לאחר מכן עבדתי איתם על קבלת ההחלטות דרך התחום המוכר להם, תחום העבודה שלהם, שזה המקום בו הם חשים ביטחון עצמי שהוא מוכח ומבוסס היטב.

דניאל, סוכן ביטוח, בעל חברה גדולה. הולך על בטוח, צריך את האקסית בשביל ריגושים מפעם לפעם, אבל אחרי זה מתקשה להתמודד איתה. איתו דיברתי במושגי כסף, סיכון ורווח: השווינו את הבחירה באישה לבחירה במניה בבורסה... השקעה סולידית מול השקעה בסיכון גבוה. דיברנו על מערכת היחסים בה הוא נמצא כיום דרך "משקפיים" של רווח והפסד, מה המיסים שעליו לשלם, עצמאי מול שכיר...
החַבֵרה שלו היא כמו השקעה הסולידית, עבודה יציבה ובטוחה של שכיר. האקסית היא סיכון גבוה, כמו עצמאי שאולי יראה בסוף הצלחה אבל יש סיכון גדול שהעסק לא יצליח כלל. הוא הבין שהוא טיפוס שאוהב השקעות סולידיות. הריגוש והאדרנלין מפתה, אבל הוא יכול ורוצה לקחת אותו במינונים קטנים, לא כדרך חיים. גם את העסק שיש לו היום הוא פתח רק אחרי 10 שנים בהן עבד גם כשכיר וגם כעצמאי אחרי שעות העבודה. רק כשהיו לו מעל 50 לקוחות הוא עזב את העבודה כדי להיות עצמאי.

רני הוא בעיסקי הנדל"ן, הוא מתווך. עובד רק על פרוייקטים ממש גדולים, מבנים בסדר גודל של בין 20 ל 50 מיליון שקל למבנה. את הבית הפרטי שלו לקחת לו 5 שנים למצוא. היום הבית הזה הוא אחת הגאוות הגדולות שלו, הזדמנות מצויינת, בית מהמם. הוא סיפר לי על הדרך בה הוא אוסף נתונים לפני שהוא נכנס לפרוייקט חדש: מברר על השטח בכל חברה ובכל רשות אפשרית, מברר על המוכרים, על הבנק שמלווה, על הקבלן שבונה, על הלקוחות הפוטנציאליים. כל לקוח שיוצר איתו קשר הוא עושה עליו גוגל. כל נכס שהוא מוכר הוא משקיע המון זמן באיסוף מידע. "אבא שלי היה צבעי" הוא מספר. "הוא תמיד אמר שרוב הזמן, בעבודות צבע, הולך דווקא על ההכנה. אם לא עשית הכנה טובה, ייקח לך כפול זמן. ככה גם בנדל"ן. הכנה טובה, מכירה הרבה יותר קלה". לא בכדי לקח לו המון זמן לקנות את הבית שלו, רוב הבתים "נפלו" בשלב איסוף הנתונים.
הוא עזב את החַבֵרה שלו. לפני שהוא חזר לצאת עם בחורות, עשינו "עבודת שטח" על הדברים שחשובים לו ביחסים, על החזון הזוגי שלו, בדיוק כמו שעשה עם הבית שלו. לאחר מכן אספנו ביחד נתונים על הבחורות שהוא יצא איתן. הוא הכין לעצמו סקלה של נתונים שחשובים ולו והוא דירג אותם (בחור אנליטי...). רוב הנשים סוננו כבר בשיחה בטלפון, עוד עשרות נשים נפלו בשלבי הדייטים הראשונים. אבל האחת שעברה את שלב הסינון כבר המשיכה להיות אישתו. כל התהליך הסינון הזה לקח כשבעה חודשים.

שרון הוא  סיפור אחר. הוא אומן, יש לו סטודיו לציור. הוא מלמד בכמה בתי ספר, עשה תערוכות רציניות, אפילו תערוכה אחת מכובדת בחו"ל לפני 8 שנים. כיום הוא גר ביחידה נפרדת אצל ההורים שלו.
הוא עזב את הבית של ההורים מספר פעמים וניסה לחיות לבד, אבל השקט לא נתן לו השראה. עבר לדירה עם שני שותפים שהתבררו כ"בהמות ארציות חסרות רגישות", אז הוא עזב גם שם. ניסה לחיות עם חברה "שואבת אנרגיה שהשאירה אותי בלי מוזה" (או משהו כזה). בהמשך התברר שאבא שלו עומד מאחורי ההצלחה שלו, לא בדיוק הבנתי איך, אבל אבא שלו סידר לו תערוכות ואת עבודות ההוראה בבתי ספר, הוא רק צריך להביא את הכשרון יוצא הדופן שלו (הוא באמת מאד כישרוני, אבל כידוע, בעולמנו זה לא מספיק), אבא שלו כבר עשה את השאר.
הוא קיווה, והאמת שגם אני קצת, שאני אהיה כמו אבא שלו, אני "אסדר" לו את תחום הזוגיות. כל הזמן התלונן שאני לא מכירה לו נשים ממש שוות. אלה שהוא הכיר (ועשה זאת בקלות) הוא היה מגדיר כ"לא ממש בקלאסה שלי". לא הצלחנו להגדיר אסטרטגיה יעילה שדרכה הוא יכול לקבל החלטה.
האמת שאין לו מיומנות. הוא מביא "כישרון גדול" (גבריות ופלירטוט) ליחסים, לכן כל הזמן יש אישה בסביבה שלו, אבל כשבת הזוג שלו מצפה לאחריות ולבגרות, ומנדנדת לו שהגיע הזמן לקדם את היחסים, הוא היה משכנע את עצמו "שהיא לא האחת בשבילי" ועוזב.
איך נאמר, בשפה של אומנים, כמו שהוא עדיין לא יצר את הציור שהוא המאסטרפיס שלו, ככה עדיין לא הגיעה האישה שהיא המאסטרפיס שלו. מעניין אם יש אחת כזו.

שלכם באהבה
יעל לב-אור

 
 
האם כבר קראתם את "המדריך לדייטים מוצלחים" שלנו?

אם לא - הורידו אותו עכשיו, זה בחינם!
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
  טלפון ליצירת קשר: 058-5350535 כל הזכויות שמורות - הכל יחסים 2009-2021