הבלוג של יעל
סיפורים מהחיים
 

"אני מפחד למצוא את עצמי נשוי לאישה שאני לא נמשך אליה"

- "אני לא נמשך אליך" אמר לי ארי כמה שבועות לפני החתונה.
- "אבל מה השתנה? לפני שנה שקלתי יותר מהיום, ומאד נמשכת אלי...?"
- "אני לא יודע, אני פשוט לא נמשך. אני לא רוצה למצוא את עצמי בעוד כמה זמן נשוי לאישה שאני בכלל לא נמשך אליה"
- "אתה רוצה להימשך אלי? כי יש מה לעשות, זה אימון ואפילו לא מסובך"
- "ברור שאני רוצה"
- "אם זה היה כזה 'ברור', היית כבר נמשך אלי"

כשארי ואני רק הכרנו הוא לא חשב עלי לקשר רציני, אבל נראתי לו מאד סקסית אז הוא רצה... להשכיב אותי. הוא יצא איתי בשביל הסקס. אני מצידי יצאתי איתו בשביל שילמד אותי... לרקוד סלסה. לא היינו הטעם אחד של השניה. אני אוהבת גברים שחומים, גבוהים, מעט מלאים. ארי אוהב נשים רזות ומחוטבות. אבל כמו שאומרים "באתי בגלל המחיר נשארתי בגלל השרות".  נשארנו ביחד אז 3 חודשים.

אחרי זה נפגשנו עוד כמה פעמים "בשביל הכיף" אם אתם מבינים... גם ב"פעם האחרונה" שחזרנו לקשר הגדרנו את הקשר בשביל בילוי וסקס, בלי מחוייבות. נו ו... בסוף אחרי סיפור ארוך, טלנובלה עם הרבה עליות ומורדות, והרבה תובנות, התחתנו.
ולמרות שבכל הפעמים שנפגשנו ארי ציין שהמשיכה המינית זה הדבר העיקרי שמחבר אותו אלי, לפני החתונה כל זה נעלם.

 

לפחדים שלנו יש המון כוח - הם מנטרלים רגשות,
הם משבשים את ההגיון שלנו ואת האינטואיציות שלנו.


נשים רבות שואלות אותי, "איך היית מוכנה?".  הן מסתכלות עלי כעל "שפוטה", "חלשה"... אבל אני בתוכי ידעתי שמשיכה מינית זאת לא הבעיה באמת. עשרות חברות שלי התחתנו וכל אחד מהבעלים עשה איזו סצנה מעליבה לפני החתונה. גם אני נעלבתי, זה לא נעים לשמוע. אבל היה לי ברור שזה הפחד שמדבר מגרונו.

"מה הבעיה לגרום לו המשך אליך?" אמרה לי חברה טובה. "חוטיני, ביריות, חזיה סקסית, המוסיקה של תשעה שבועות של שכרון חושים. עם יכולת הריקוד שלך, לפני סוף השיר הוא כבר קופץ עליך"


כן, זה יכול לעזור לשעה וחצי במקרה הטוב. למחרת בבוקר הוא שוב לא ימשך אלי ושוב הוא יחשוב שזה בגלל משהו אצלי, ולא יקח את האחריות עליו. זה שהוא לא נמשך אלי - בכלל, בכלל, בכלל לא קשור אלי. זה הפחדים שלו, זאת עבודה אישית שלו. זאת האחריות שלו.

אחרי שבוע שארי חשב על הנושא הוא אמר שהוא רוצה לחזור להמשך אלי. בעיקר מסקרן אותו לראות שזה באמת עניין של אימון ושזה בידיים שלו. הוא לא חשב שזה אפשרי.
המשימה היתה פשוטה, ארי היה צריך לארגן לנו ערב רומנטי. אבל לא סתם, אלא הערב הכי רומנטי שהוא ארגן לאישה אי-פעם. עליו להשקיע לפחות 10 שעות בארגון והכנה

ואכן אני יכולה לספר שזה היה ערב בלתי נשכח: חוף ים, פיקניק עם אוכל מושקע ויין טוב, אפילו מוסיקה רומנטית ו... טוב, לא נספר לכם הכל, בכל זאת אתם עדיין קטנים ואסור לכם לשמוע את כל הפרטים העסיסיים. הקטע הכי מפתיע זה שמתברר שליד החוף שארי לקח אותי היה אולם ארועים ובחלק הכי מרגש של הערב פתאום עפו זיקוקי דינור. מטח של 7 דקות זיקוקים מרהיבים. ככה זה לפעמים: היוניברס / אלוהים / קופידון או אולם החתנות השכן עוזר לנו כשאנו לוקחים אחריות על החיים שלנו.

אז מה אתם חושבים? המשימה עבדה?? ברור.

מה מוסר ההשכל?

1. אנשים חושבים שהתפקיד של בן/ת הזוג לגרום לנו לריגושים, לעניין, למשיכה, להרים את הזוגיות שלנו... אבל לא, זה בידיים שלנו! כל מה שנרצה להביא לחיים שלנו "לו יהי". נדמה לנו שעלינו להחליף פרטנרים עד שנמצא את האדם "המתאים" - אבל האחריות היא שלנו להביא לזוגיות מה שחשוב לנו שיהיה בה, לעורר את זה מתוכנו, ולא לחכות לבן/ת הזוג שינחשו מעצמם מה הם אמורים לעשות עבורנו.

2. בני-זוג (ואנשים בכלל) אומרים לנו הרבה דברים מעליבים שנובעים מפחד, מכאב וממיליון סיבות אחרות. החכמה הגדולה היא לא לאבד את הציר שלנו, להחזיק בעוצמות שלנו וביכולות שלנו ומה שאנו יודעים שאנחנו טובים. זה לא פשוט, זה אפילו קשה. אבל זוהי אחת מעבודות ההתפתחות החשובות ביותר בתוך יחסים.

שלכם באהבה,
יעל

 


♥ אהבתם את הבלוג? שתפו עם החברים שלכם, מרבה חוכמה מרבה טוב ♥

 
 
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
  טלפון ליצירת קשר: 058-5350535 כל הזכויות שמורות - הכל יחסים 2009-2016