להתחתן עם אלוהים
הבלוג של יעל על יחסים ויצירת זוגיות

"הוא ביטל את האירוסין, שבוע לפני החתונה. אני לא אמצא עוד מישהו כמוהו" - שיחה ראשונה שלי עם שרית, היא עוד לא מכירה אותי והיא לא הפסיקה לבכות.

נשמע הגיוני, רק שהיא בת 35 וביטול האירוסין היה כשהייתה בת 28.
שבע שנים עברו והיא בוכה כאילו זה טרי. אם הייתי הפסיכולוגית שלה והיינו בשיחת עומק, אחרי שנוצר קשר עמוק וחיטטנו בכאב אז הבכי היה הכי טבעי. אבל בקושי החלפנו 5 משפטים. ביקשתי שתספר לי על ההיסטוריה הזוגית שלה ואחרי שני משפטים היא החלה לבכות.

 

- "האם יצאת לדייטים, היה לך קשר מאז?"
- "ניסיתי, אבל אף אחד לא מתקרב לקרסוליים שלו. היה בו הכל, היה לנו חיבור, הוא אהב אותי, היו לנו תכניות, הוא עזר לי עם העסק שלי, אהבתי את איך שהוא נראה וההומור שלו היה שנון כמו שאני אוהבת"
- "מה קרה, הוא לא רצה ילדים?"
- "איך ידעת?!"
- "אחרי 10 שנים, רוב הסיפורים חוזרים על עצמם. אמרת שהוא אהב אותך, היו לכם תכניות וחיבור. אז הסקתי שמתוך אהבה הוא שכנע את עצמו שהוא רוצה משפחה וילדים אבל ברגע האחרון הוא התחרט"
- "נכון. עוד שנתיים היינו בקשר on- off, אבל בסוף הוא קיבל איזו עבודה, הוא צלם, הוא בקושי בארץ, מידי פעם הוא מתקשר, אנחנו נפגשים ואז הוא שוב נעלם לחודשים."

אני קוראת לזה תסמונת "אין עוד מלבדו" או כמו שעירית לינור הגדירה "האקס המיתולוגי". אהבה גדולה שהייתה לנו ואנו מעצימים אותה. מבחינת שרית הוא חצי אלוהים, אף אחד לא ישווה לו, היא לעולם לא תרגיש ככה, אין עוד מלבדו.

למה זה קורה? למה אנחנו עושים זאת?

"מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננין". הלב שלנו נשבר, התרסק ואנחנו מפחדים שזה יקרה שוב. כשאנו מאוהבים באקס או באקסית המיתולוגית אז הלב שלנו חסום. אם לא נתאהב במישהו חדש, לא נסכן את הלב שלנו. הכאב המוכר (של מה שקרה) כבר לא מסכן אותנו. זה כואב רק כשמגרדים את הגלד ומדמם קצת, כואב אבל הכאב לפחות מוכר ומנוהל. ואילו להתאהב מחדש זה לקחת סיכון חדש.
נגיד שלהתאהב זה כמו להשקיע בבורסה. להתאהב מחדש, ממבט ראשון, מהרגע הראשון לדעת שמצאתי את האחד שלי, הנפש התאומה... זה כמו להשקיע את הכסף בסיכון גבוה, רווח גדול או הפסד גדול. אבל אחרי שהשקענו פעם אחת ואיבדנו הכל, אנחנו לא מעיזים להשקיע את מה שנשאר. אז הוא שוכב בבנק, מידי פעם אנו מושכים זיכרונות, ומטעינים את עצמנו באהבה, מדומה. מכרסמים מהקרן, עד שבוקר אחד נקום ונגלה שלא נישארה בנו טיפת אהבה!!!

אז מה עושים?!?

מה עושים כשנופלים מסוס? עולים עליו בחזרה. כדי להזכיר לגוף שלנו שהוא חזק, שהוא יכול להתגבר על הפחד. אם לא עולים מיד הפחד מועצם הרבה מעבר ליכולת שלנו להתגבר עליו לבד.

אבל אנחנו במבוי סתום, מצד אחד רוצים אהבה ענקית מהרגע הראשון אבל הפחד גדול מידי אז אנחנו לא באמת מסוגלים, מצד שני "השקעה סולידית", זה לא בשבילנו, לא נצא עם מישהו שהוא לא "ואווו", אז מה נשאר לנו כדי לא לחוש ריקנות ופחד?! להיאחז באהבה הישנה.

 

גישת האימון שלנו היא לחזק את האמונה שלנו שאנחנו חזקים, שיש הרבה אהבה בעולם עבורנו, יש שפע. שפע באהבה זוגית אומר שיש יותר מאחד עבורי, אף אחד לא יהיה האחד שאין מלבדו, אף אחד לא יהיה האלוהים שלי. אין אדם אחד, נפש תאומה אחת שהאושר הזוגי שלי תלוי רק בו, שיגיע שיבחר בי. שפע בזוגיות זאת חווית עושר, יש הרבה גברים שאני יכולה לעשות איתם זוגיות טובה, יש שם הרבה מאד פוטנציאלים לעושר ואושר, אני רק צריכה לבחור.

 

בגישת האימון שלנו אנו מתחילים ב"חבר מעבר", בן זוג שטוב לנו איתו, קליל, חיבה רבה אבל לא אהבה ענקית, חיבור שמימי, כימיה אלוהית... (אלה רק חלק מהמינוחים ששמעתי לאורך השנים). מחזיקים קשר לפחות ארבעה חודשים, ככה אנו מזכירים לעצמנו שהלב שלנו חזק, "שאין מה לפחד לעלות שוב על הסוס" שאנו טובים בזוגיות וטוב לנו בזוגיות. אחרי ארבעה חודשים מחליטים אם ממשיכים או נפרדים.

אם עברה לך המחשבה בראש "זה לא מוסרי" אז סימן שיש לך חשיבה רווקית מובהקת, שאין לך חווית שפע, וחבל!.

אחרי שנים ועשרות מתאמנים שבחרו לשקם את הלב שלהם בדרך זו אנו יודעים לומר שהרבה מאד מהם, אולי חצי, אולי אפילו יותר בסוף מתחתנים עם אותו חבר/ת מעבר.

גם שרית לא רצתה להוליך את אייל שולל, אז היא התעקשה, ביגוד להמלצתי, לומר לו שהיא לא עפה עליו, שהיא לא מאוהבת בו כמו באקס (אגב על עצמה היא גוננה, לא עליו) אבל היא רוצה לתת ליחסים שלהם הזדמנות, היא רוצה לעשות שיצליח להם. אייל שיש לו חשיבה זוגית טבעית ענה לה שגם ארבעה חודשים איתה זו חוויה טובה עבורו ושהיא לא צריכה להילחץ הוא במילא לא התכוון לכרוע ברך בחודשים הקרובים ולהציע לה נישואין.

ומה דעתכם האם היא התחתנה איתו?!? זה ממש לא משנה, זה בכלל לא העניין. היא הצליחה להיות בזוגיות אחרי 7 שנים. אם היא התחתנה איתו או עם מישהו אחר, זה ממש לא משנה, יש עוד רבים מלבדו. אבל היא בהחלט נשואה היום :)