לפנטזיה אין מחיר!
הבלוג של יעל על יחסים ויצירת זוגיות

"אנחנו נפרדים. כל מה שאמרתי, כל מה שדיברתי, לא עזר. אני חושב שהיא צריכה טיפול"

זאת ההודעה ששלח לי דורון. ואז נעלם לשבוע. ניסיתי להתקשר, לסמס, אבל הוא לא ענה. אחרי שבוע פתאום התקשר. 
"לא רציתי שתשכנעי אותי להישאר. אז זהו, זה סופי. עזבתי אותה."  
כשגבר מחליט, אין מה לעשות, 
אז לא דיברנו על זה. אבל אישה - היא זוכרת. היא מחכה לרגע המתאים ואז שולפת את השאלה שנאלצה להשתיק.
דורון היה בקשר עם נטלי שנה וחודשיים. הם גרו ביחד חצי שנה ואז התארסו. חודשיים לפני החתונה הוא עזב.
כצפוי, בחודשיים הראשונים שאחרי הפרידה הוא חש הקלה גדולה. אבל כשחזר לדייטים, אחרי שתי דחיות, החרטה וההתלבטויות צפו

ואז הוא חזר לקשר איתי. התברר שמה שהכי הפריע לדורון בנטלי - זה הבלאגן שלה. זה לא היה רק בלאגן בבית... זה היה בלאגן בחיים, בהכל, כהגדרתו.
"אפילו ביומן היא מצליחה לייצר בלאגן, היא רשמה הצגה ביום הלא נכון. את יודעת איזה משפיל זה להגיע לתאטרון ובקופות אומרים לנו שהכרטיסים הם משבוע שעבר - והתאריך כתוב על הכרטיס! היא מאלה שמאחרים ברמה שהיא יכולה לפספס טיסה, בחיי. היא מפסידה זמן, היא מפסידה כסף, היא הפסידה חברים ועכשיו היא הפסידה גם בעל. אני באמת ניסיתי לחיות עם זה, כמו שהמלצת. אבל יום אחד היא תשכח את הילדים בבית ספר, או הכי גרוע- באוטו. ברור לי שזה יקרה, שזה רק שאלה של זמן. סורי, לא בשבילי."

"ומה אתה הפסדת?" שאלתי אותו.


 
בבלוג הזה אני רוצה להתמקד ברמת האחריות שהאדם לוקח על עצמו ביחסים שלו: האם האדם מנהל את היחסים שלו? האם הוא קורבן של "מה שעושים לו"?? האם הוא 'אדון לאושר' שלו' או שהאושר שלו בידיים של מישהו אחר??
לצערנו, עבור רוב האנשים זה מובן מאליו שהאושר שלהם תלוי בהתנהגות של בן/ת הזוג שלהם
"אם הוא רק היה מחמיא יותר"... "אם הוא יעזור יותר בבית"... "אם היא תשמור על סדר"... "אם הוא לא ירד עלי ככה"... "אם היא תתייחס יותר יפה למשפחה שלי"...
"אם הוא/יא ישתנו, תהיה לנו זוגיות נהדרת, והחיים שלי יהיו טובים יותר"

השאלה שתמיד עולה למה בתחילת היחסים (בתקופת החיזור) הוא/יא היו נפלאים למרות התכונות האלה שלהם "שמוציאות אותנו מדעתינו" והצלחנו לחיות איתם מעולה, אבל עכשיו, בתוך הקשר, יותר מדי פעמים פשוט בא לנו לברוח בלי להסתכל לאחור?!!!!!
 
זאת היתה החקירה עם דורון - מה קרה עכשיו? למה אחרי שנה וחודשיים? מה השתנה?? למה הוא היה צריך להתנתק ולא יכול היה לדבר על זה, אפילו איתי?
והשאלה החשובה מכולן - האם הוא בוחר לעזוב או בורח? שיכול קטן של אותיות עם משמעות מכרעת.

- "אז למה אתה הכי הכי מתגעגע? דבר אחד..."  
לכל אדם יש את "תורת המחירים" שלו. לכל בחירה יש רווח והפסד. רוב האנשים עסוקים ברגש האימפולסיבי שעולה ולא מסתכלים על התמונה הרחבה של היחסים
- "אני מתגעגע לכמה דברים. זה... בכללי... כל התחושה"
- "חשוב למקד. תגיד דבר אחד."  

לרגשות שלנו יש כח אדיר, שיכול להיות בונה, או הורס.
אחת המיומנויות החשובות ביחסים היא לדעת לנהל את הרגשות.


אם אנחנו לא לומדים לנהל את הרגשות אז אנחנו מסתבכים עם עצמנו. רגשות מעצם טבעם הם לא יציבים וכל הזמן מתחלפים. אין קו הגיוני ורציף שאפשר לעקוב אחריו או לסמוך עליו.
- "הכי אני מתגעגע לאהבה הזו שלה, הטוטאלית. היא בחורה שאין לה ביקורת. גם לעצמה. היא יכולה להפסיד ראיון עבודה שהכי חשוב לה ואין לה ביקורת, זורמת לגמרי. גם אני, מה שלא עשיתי - היא לא כעסה. היא גרמה לי להרגיש הכי, הכי. לא יודע... הכי."
- "תתמקד. חשוב להתמקד. למה אתה הכי מתגעגע? דבר אחד. ולא מה מחרפן אותך"
- "אמרתי לך - לקבלה שלה, היא לוקחת את החיים בקלות, בלי ביקורת. אבל... כן, זה גם מחרפן, אני לא יכול להתעלם מזה"
- "על זה אמר אחד החלוצים שהקימו את קיבוץ עין גדי: היתרון הכי גדול של עין גדי זה שחם בחורף! והחסרון הכי גדול שלו זה שחם בקיץ". ככה זה בחיים - אין משהו שהוא רק טוב או רק רע. וביחסים, זה תלוי בנו - על מה אנחו שמים דגש, לאן הזרקור מופנה. "אז תחליט - האם התכונה הזו היא מבחינתך מעלה גדולה או חיסרון גדול?"
- "שניהם. אי-אפשר להפריד"
- "אבל אתה נפרדת ממנה בגלל התכונה הזו! בחרת לראות בה חסרון מהותי."

לכולנו יש פרדוקסים שכאלה. גברים רוצים אישה יפה, קרייריסטית... אבל גם חולמים על בית חם, ארוחות משפחתיות, ילדים מטופחים. בפנטזיה אין לזה מחיר.
נשים מצידן רוצות גבר מצליחן, קרייריסט שיש לו שאיפות גבוהות וחזון, ושישקיע המון זמן בזוגיות, ובילדים... ושוב, לשאפתנות ולקריירה - בפנטזיה - אין מחיר. וזה מה שמאפיין כל פנטזיה - אין מחיר. בפנטזיה שום דבר לא בא על חשבון משהו אחר. שלא כמו בחיים האמיתיים, שם יש מחירים, ועוד איך.

אפשר לעשות עם דורון רשימה של בעד ונגד, מה טוב מה חסר, אבל בסופו של דבר הקושי לקבל החלטה יושב בפרדוקס. תכונה שאנחנו בו זמנית גם מאד אוהבים וגם... לא סובלים. הפרדוקס הוא שאנחנו לא רוצים שזה ישתנה וגם מאד רוצים שזה ישתנה

אז זיקקנו וזיקקנו וזיקקנו. והגענו לכך שהפחד הכי גדול של דורון הוא שנטלי תשכח את הילדים באוטו. זה קרה למישהו בעבודה של חבר שלו, הוא שכח את הכלב באוטו. הוא מכיר את הבחור, בחור טוב, נראה לו אחראי. זה הפחד הגדול שהוא לא יכול להרגיע.
האימון של דורון אם כך זה לקחת אחריות על הפחדים שלו. אפשר לטעון שהפחד שלו הגיוני, שזה נורמלי ושאין ספק שנטלי צריכה להשתנות. אבל אם נטלי היתה יכולה להשתנות היא כבר היתה עושה זאת מזמן! היא לא מצליחה או לא בוחרת להשתנות (מבחינתו היא "רק" צריכה לקחת ריטלין, אבל היא טבעונית, אין מצב שהיא תעשה את זה... זה מורכב). בשורה התחתונה דורון אוהב את נטלי, יש בה כמה דברים מדהימים שהיה לו מאד קשה לוותר עליהם.

שש בש

השתמשנו בקוביות שב בש: שיחקנו ובדקנו מהן קוביות טובות ומהן קוביות לא טובות. מאחר שדורון לא ידע לשחק שש בש אני לימדתי אותו את המשחק. שלחתי אותו שבוע להתאמן אצל חברים... וכשהוא חזר, ניצחתי אותו 4 פעמים ברצף, עם קוביות יחסית גרועות. כל פעם שיצאו קוביות טובות שייכנו אותן לתכונות טובות וכשיצאו קוביות גרועות שייכנו אותן לתכונות לא טובות. המסר היה ששחקן מיומן יכול לנצח עם כל הרכב קוביות. אדם שמיומן בזוגיות יכול להצליח עם מגוון רחב של תכונות של בת הזוג. בנות הזוג שלנו לא באות בהזמנה, עם כל התכונות שביקשנו. 'מה שמקבלים זה מה יש ועם זה צריך לנצח!' וקורה שהבחורה שמלהיבה אותנו ומרגשת - גם באותה עוצמה מעצבנת. במחשבה שניה, משום מה בדרך-כלל זה ככה. 

אחרי שבוע דורון חזר ואמר לי:  "אז את בעצם אומרת שזה לא משנה עם מי אני אתחתן?" 
- "ברמת התאוריה, כן, יש הרבה נשים שאתה יכול להיות איתן בזוגיות טובה! אבל בשטח זה קצת יותר מורכב"
אז חשבנו על הפתרון שהוא יכול לעשות כדי להרגיע את הפחד הגדול שלו - מאזעקת תנועה בתוך האוטו, בייביסיטר, תזכורות, חיישנים, מצלמות... ועד להבנה שבחיים אסונות קורים, בכל מני מקומות, וצריך ללמוד לחיות עם הפחד ולא לתת לו לשתק אותנו.

התהליך הזה לקח כ-4 חודשים. בסופו של דבר הוא היה מוכן לחזור לנטלי! אבל זה היה מאוחר מדי. היא כבר פתחה דף אחר. חודשיים הוא ניסה לחזור, לחזר, אבל היא לא הסכימה. רק אחרי שהתארסה (שנה אחרי זה, עם מישהו אחר), הוא התחיל לוותר ולשחרר אותה מהמערכת.
ואחרי 3 שנים - הוא התארס. יצא עם הבחורה 3 חודשים בסך הכל.

"אחרי 5 מערכות יחסים ארוכות קלטתי שאם אני לא אתחתן די מהר - אני אברח בהמשך. זה התסריט הקבוע שלי. אני לא רוצה לברוח מאיריס, אז אנחנו מתחתנים, הולכים על כל הקופה. אני יודע שארצה לברוח מתישהו. אז אני דואג לארגן לי את זה, שיהיה לי קשה לברוח"
סוף סוף הוא למד איך להתנהל עם הפחדים שלו.
איש חכם.

שלכם באהבה,

יעל

 
 
 
האם כבר קראתם את "המדריך לדייטים מוצלחים" שלנו?

אם לא - הורידו אותו עכשיו, זה בחינם!
 
  טלפון ליצירת קשר: 058-5350535 כל הזכויות שמורות - הכל יחסים 2009-2017