הבלוג של יעל
השמות - בדויים, הסיפורים - מהחיים

"בשביל מה בכלל צריך גבר אם זה ככה??"

"אז אם ככה זה גברים והוא לא ישתנה ואני צריכה לעשות הכל בעצמי ואני זאת שצריכה להשתנות ואני לא צריכה לצפות ממנו לשום דבר אז בשביל מה בכלל להתחתן חברה שלי התגרשה לפני שנה היא מאושרת יש לה יותר זמן לעצמה עכשיו מאשר קודם פעמיים בשבוע הוא עם הילדה ויש לה סופ"ש לעצמה קודם היא היתה צריכה לבשל לו לכבס לו לנקות את הבלאגן שלו ולגדל את הילדים ועכשיו יש לה זמן לעצמה אני בכלל לא בטוחה שלהתחתן זאת עיסקה טובה אולי עם כל המתגרשים האלה צריך ללמוד מהם ופשוט לא להתחתן!"

ככה נשמעת אישה שנפגשת עם ההבדלים בין המינים כשהם מופיעים בשיא הקיצוניות שלהם.
ככה היא דיברה בשטף, בלי פסיקים ובלי נקודות. אמרה עוד הרבה דברים, קיצרתי לכם את המונולוג.
תוך כדי השטף שלה חשבתי לעצמי "אימאל'ה ככה גם אני נשמעת? מסכן ארי, וואוו איזה גבר הוא, עובר כמה כאלה שטיפות בשנה, זה באמת מפחיד".

"צודקת..." עניתי לה, "אל תתחתני".

"את אכזבת אותי, האמנתי לך שאפשר כל קשר להפוך לקשר טוב, אמרת ש'אין זוג לא מוצלח יש זוג לא  מודרך'. עשיתי כל מה שאמרת לי, תראי לאן זה הביא אותי. עכשיו אני צריכה לבטל את האולם וההזמנות, האחים שלי לעולם לא יפסיקו לרדת עלי!"

"צודקת... אז... תתחתני" הגבתי.

דניאלה, בת 37, עמדה לפני חתונה כמו שהבנתם. חבר ראשון ויחיד היה לה בגיל 26. לפני חצי שנה  הכירה את ישי. הכל הלך מהר ועכשיו הם הגיעו למריבה הצפויה על הסכם ממון. ישי רוצה לעשות הסכם ממון, ובהסכם הוא לא מוכן לתת לה 'מזונות אישה' אלא רק 'מזונות ילדים'.

"אז אני אגדל לו את הילדים, אני כבר לא ארוויח כמו שהרווחתי וכשנתגרש כבר אהיה מעל 40 לא יהיה פשוט לעבוד עם שני ילדים במשרה מלאה, אז גם היכולת שלי להתפרנס ולדאוג לעתיד שלי תיפגע, וגם הוא לא מוכן לדאוג לי. אז אולי אני אלך לעשות ילדים עם אבא מ'הורות אחרת' שידאג לילד. בשביל מה בכלל צריך גבר אם זה ככה?!"

ישי בן 38, רופא שיניים. יש לו חבר טוב (שהוא גם קולגה) שהתגרש מאישתו לפני כ 3 שנים. החבר איבד את הקליניקה הפרטית שלו בגלל גירושין לא נעימים ובגלל שלא היה לו הסכם ממון ו"קצת בגלל שהאבא של אישתו נתן חצי מהכסף להקמת הקליניקה" ואישתו עבדה איתו. אז עכשיו ישי מפחד שאם הם לא יחתמו על הסכם ממון אז דניאלה תרושש אותו.

האמת, הבעיה היא לא הסכם הממון, מגשר טוב יכול לנסח הסכם ששומר על האינטרסים של שני הצדדים (ועשיתי את זה עשרות אם לא מאות פעמים). כאן לא מדובר בהסכם, מדובר בפחדים, ובהשפעות חברתיות שיש עלינו שמזינות את הפחדים האלה.

פעם התפקידים היו ברורים. ה"פעם" הזה היה לא מזמן, זה היה כשאנחנו היינו ילדים.
ברוב בתי האב האישה גידלה את הילדים, טיפלה בבית ועזרה קצת בפרנסה, דאגה לחום ואהבה שיהיה בבית.
הגבר פירנס, תיחזק את הבית, אינסטלצה, חשמל, תמונות... דאג שיהיו קירות לבית שהאישה תיצוק בהם חום ואהבה.  אישה רצתה רגש יותר ממה שקיבלה, גבר רצה סקס יותר ממה שקיבל. ככה היה, כולם התלוננו וכולם חיו עם זה, חלק אפילו חיו ככה באושר.
אלא שהנוסחה הזו לא עבדה, לכן אנחנו מחפשים היום לעשות זוגיות אחרת.

"תגידי, החברה שלך שהתגרשה ויתרה על זוגיות או מחפשת?" שאלתי את דניאלה כשסוף סוף נרגעה קצת.
"איזה ויתרה, עברה לגור עם חבר, בטח תתחתן שוב".
"רגע, לא נתת אותה כדוגמה למוסד הנישואין הכושל? אז אם היה רק רע והיום כל-כך טוב בלי גבר, אז למה היא נכנסת לזה שוב?"
"הפעם זה שונה, הוא יותר...."

יכול להיות שזה שונה, ויכול להיות שלא.
בתחילת הקשר אנחנו "מסתפקים באהבה" ובלעשות אחד את השניה מאושרים, מפנקים משקיעים.
אבל קשה לתחזק את זה כל יום, כל שבוע, כל חודש, כל שנה.
בעידן שלנו אנחנו לא זקוקים לבני זוג בשביל הכסף שלהם, ולא כדי שיבשלו לו או ידאגו לכל צד חומרי שלנו. זוגיות כיום היא לא עניין חומרי.  למרות הצורך הבסיסי של אישה לביטחון כלכלי והצורך של הגבר לכלכל את ילדיו ואם ילדיו, אלו אמנם צרכים ראשוניים אך כיום זוגיות אינה נשענת עליהם.

לפני החתונה כל הפחדים וכל הקשיים, כל המחלוקות והפערים מתעצמים, עד כי נראה שעשינו טעות כי זה רק יילך וייעשה גרוע יותר. הבעיה שבשלב הזה קשה להיות רגועים ולגשר על הדברים. אנו ממליצים לסמוך על עצמכם ועל הבחירה שלכם, להתחתן ו...לחיות שנה ביחד. את הפתרונות תמצאו אחרי החתונה, לא לפניה.

בינתיים עשינו "היזכרות" - עברנו על כל הסיבות שדניאלה בחרה בישי, נזכרנו בכל הרגעים המשותפים שהיא אהבה, במריבות שהיו להם והם הצליחו לפותרן.
אח"כ שלחתי אותה לסבב "למידה ממצליחנים" - היא דיברה עם חמש חברות נשואות (וגם אח שלה), והתפלאה לגלות שחוץ מחברה אחת שהיה לה ויכוח קולני של יומיים בלבד על הסכם הממון, כל השאר עברו אירוסין סוערים, והיום... רובם מאושרים. שלחנו אותה ללמוד ממצליחנים, ברור שהם מאושרים, מאנשים כאלה צריך ללמוד! (רוב האנשים משום מה מנסים ללמוד מאנשים שנכשלו).


לבסוף, אחרי 6 שבועות קשים מאד של שיחות יום יום (והרבה פעמים גם לתוך הלילה), של הרבה דמעות, אחרי שכמעט בוטלה החתונה (פעמיים), אחרי התהליך שעשינו ישבנו ביחד לכתוב את מה שתאמר לו בחתונה וזה מה שהיא כתבה:

"אני בטח אזמין אינסטלטורים למרות שאתה יודע ויכול לפתוח את הסתימה בכיור, ותהיה לי עוזרת כדי שלא אנקה אחריך ובטח הבית לא יהיה מסודר כמו שאני אוהבת, כי אם אסדר אתעצבן על הבלאגן ולא שווה שהיחסים שלנו יתלכלכו בשביל שהבית יהיה מסודר ואתה בטח תעצבן אותי עוד המון פעמים.  אבל כל פעם שבכיתי לחברות שלי זה אתה שרציתי שתחבק אותי ולשים עליך את הראש, ואיתך רציתי לישון בלילה גם כשממש כעסתי, והמחמאה שלך היא זו שעושה אותי הכי מאושרת, וכשאתה מתקשר ואני מזהה את הצלצול שלך אז אני עוזבת הכל, כי אתה בשבילי הכי חשוב. אתה הוא זה שבחרתי לעשות איתו את המסע של החיים, איתך הם הרבה יותר מעניינים וראויים"

ערב אחד של "הפסקת אש" חיבק ישי את דניאלה ואמר לה "הלוואי שלא היו לי פחדים והיה לי את כל הכסף בעולם לדאוג לך תמיד, שלא תצטרכי לפחד שלא יהיה לך כסף ובית ואיך לחיות."

אישה רק צריכה לשמוע שהגבר רוצה לדאוג לה ועושה את המיטב שלו, ואז היא מוכנה להפתח להסכם ממון.
גבר רוצה לשמוע שהוא לא רק כספומט שצריך לדאוג לאישה, אלא שהוא מספר 1 עבורה ואז הוא יעשה הכל (במסגרת יכולתיו) כדי לדאוג לה.


החתונה שלהם, אגב, היתה מקסימה. עברו עוד שלושה חודשים עד שהזוגיות שלהם חזרה להיות נורמלית, כלומר טובה, כמו שהיתה כשהם הכירו.

שלכם באהבה
יעל לב-אור

 
 
האם כבר קראתם את "המדריך לדייטים מוצלחים" שלנו?

אם לא - הורידו אותו עכשיו, זה בחינם!
 
  טלפון ליצירת קשר: 058-5350535 כל הזכויות שמורות - הכל יחסים 2009-2017